מוזיאון על התפר - מוזיאון חברתי לאמנות עכשווית

Guy Aon_edited.jpg
nega.png

גיא און

אוהד אלימלך | ישראל
אוהד מטלון | ישראל
אורן פישר | ארה״ב, ישראל
איתן ברנט | ישראל
אלי סינגלובסקי | ישראל, גרמניה
אמירה קאסם זיאן | ישראל
אנטולי מנקיב | אוקראינה
אסי משולם | ישראל
אריאל בלונדר | צרפת, ישראל
ארתור אסטמן | ישראל
בילי רגב | ישראל
בן הגרי | ישראל, ארה״ב
בעז נוי | ישראל
ג׳ודית שפרס | הולנד
ג׳קו אייזנברג | ישראל
ג׳רי שי-שריג | ישראל
גבריאלה קליין | ישראל
גיא און | ישראל
גל ארצי | ישראל
דיומאן | סנגל
דניאל ברקת | ישראל
דרורית קפלן | ישראל
הישאם לאלו | מרוקו
הלן ברנובסקה | אוקראינה
טגיסט יוסף רון | אתיופיה, ישראל
טליא ינובר | ישראל
יורם רשף | ישראל
יניב עמר | ישראל
לי שו | סין
מוחמד ברנגי פשטימי | איראן, אנגליה
מישל פלטניק | צרפת, ישראל
ניצן מינץ | ישראל
נירוואנה דבאח | ישראל
נעה אילן | ישראל
נעמה זהר | ישראל
עדו בר-אל | ישראל
עודד לברן | ישראל
עומר פולק | ישראל
פטמה קורקוט | טורקיה
פריד אבו שקרה | ישראל
שי אזולאי | ישראל
שירה שובל | ישראל
שלומי מוטו וגנר | ישראל, גרמניה
שני רועה | ישראל, גרמניה
שרית שני חי | ישראל
תמרה אפרת | ישראל

התערוכה לוכדת את הלך הרוח האמנותי בעתות מגפה ומשבר, ומתארת כיצד העולם מתעצב על ידי המציאות החדשה. תפקיד האמנות בתקופות מסוג זה הוא להעניק תקווה תוך מתן ביקורת חברתית, לעורר דמיון, להעלות שאלות נוקבות בנוגע לסוגיות מוסריות ולהציע דרכים יצירתיות להתמודד עמן.


שם התערוכה מציג סיטואציה קיצונית אך ללא שיפוטיות, ומוליד מחקר מעניין אל מול האתגרים והמסקנות, הן החיוביות והן ההרסניות. הדבר מראה שרוח האמנות לא יכולה להיות כבולה והיא בלתי מוגבלת. המלחמה שלנו היא ללמוד לחיות לצד, במקביל, עם, למרות, ולראות את הדרכים להתמודדות. בשונה ממלחמה, בה תמיד יש מנצח ומנוצח והכול מגויס למען הניצחון, במגפה אין אויב או תוצאה אחת והניצחון נמדד ביכולת ההישרדות ובגישה החיובית שלנו.


"המגפה משפיעה על כולנו. כל התחומים מתערערים תחתה – בין אם פועלים, אנשי עסקים או יוצרים", מסביר האוצר. "בתקופת משבר הקורונה, אמניות ואמנים, שלא יכלו לבטא את עצמם פיזית באמצעות יצירות האמנות שלהם, חוו אתגר גדול בהיותם נזקקים לחקור ולהתנסות בדרכים חדשות למגע האישי החסר״.


מגפה היא איום מידי וסכנה בלתי-נראית שמעוררת בהלה קיומית, מערערת את תחושת הביטחון שלנו ומאלצת אותנו להתמודד עם משברים במעגלים שונים – אישיים, משפחתיים, חברתיים, תרבותיים, סביבתיים, פוליטיים ועוד. האמנות בתערוכה סוקרת, ואף מנסה להגדיר את המציאות החדשה שנולדת מתוך מגפות, ברמה הפרטית והקבוצתית. היצירות בתערוכה ממחישות את המשבר העצום ומדגישות נושאים כמו בריאות וחולי, קרבה וריחוק, פחדים ותקוות. בעת משבר, כשהדיאלוג הבין-אישי מקרטע, אנו זקוקים יותר מתמיד לשיח החברתי-האינטלקטואלי המוצג באמנות.


התערוכה מהווה הזדמנות להסתכל על מגפות במבט לאחור ולעתיד. במבט היסטורי, מגפות הובילו לחולי ולמוות, אך גם לשינוי ולהתקדמות. מגפות נושאות תשומת לב רבה לריק החברתי, שמוביל כמובן לוואקום תרבותי ואמנותי. אבל במגפה, כמו במלחמה, מתחת לשטח רוחשים חיים שנולדים מתוך החסר. בהיעדר אפשרות אחרת, אנו לומדים לתקשר בדרכים חדשות, והאמנות מבטיחה לנו תחייה מחודשת מתוך מבט בוחן לתוך עתיד חדש ושונה.


כמו מלחמה, מגפה יכולה להיות איומה וטראגית. אך בעוד שמלחמות יוצרות תחושת שייכות עמוקה וכוח רצון, מגפות נוטות להעצים התנגשויות חברתיות-תרבותיות. יתר על כן, האמנות מתגייסת לשירות המלחמה ותחתיה אף מוטמע התפקיד "אמן מלחמה רשמי" התורם לאחדות ולמורל. אך האם קיים גם "אמן מגיפה רשמי"?


התערוכה נוגעת במספר נושאים שמעסיקים את כולנו: תקשורת, גוף, מרחב, צרכנות, פוליטיקה, שינוי, מגע, ופנטזיה. דרך נושאים אלו היא מנסה לבחון כיצד אנו מתמודדים עם המציאות החדשה שהוכתבה לנו, ובתוך כך כיצד אמניות ואמנים מייצגים את הדילמות והחוויות הקשורות בה.

 

המוזיאון