תערוכות נוכחיות

"איך אתם מסתדרים בימים אלו?"

"למען האמת, על הפנים. תודה ששאלת"

בעיקרה, "משפחה גרעינית" היא יומן חזותי המתאר את חיי היום־יום של משפחה צעירה – זוג ושני ילדים קטנים – בתוך מציאות של איום מתמשך. הציורים מבוססים על תצלומים, רישומים וסקיצות שנוצרו במהלך סבבי המלחמה עם איראן בשנה האחרונה, ואוספים רגעים שנלכדו בין אזעקות: תינוק משחק במשקפיו של אביו, ילדה מפריחה בועות סבון בעוד מטוס קרב חולף בשמיים, אישה בהריון מביטה בבן זוגה שנרדם על הספה. לצד אהבה, תשוקה, שעמום והומור מופיעים יירוטים, בתים הרוסים ושברים. הפנים והחוץ, המרחב הפרטי והמציאות הציבורית, מתקיימים זה לצד זה — עולם שבו ילדים ומלחמה נוכחים באותו זמן ובאותו מקום.

הבחירה בפנדה מעניקה לסדרה מבע אקספרסיבי מיידי. הטקסטורה של החומר והצבעוניות העליזה לכאורה עומדות במתח מול המועקה והפגיעוּת העולות מן הדימויים. הפנדה, המזוהה עם ילדות ועם ציור ראשוני, מאפשרת לדן אלון להחזיק, דרך הקו והכתם, את היום־יומי והמאיים.

בתערוכה, הסדרה הופכת מיומן חזותי אישי לסיפור הנפרש בחלל, כספר המתפרק ונבנה מחדש בתצוגה תלת־ממדית ורב־חושית. חיבורים בין תמונות למילים נוצרים באופנים שונים: ציורים שבתוכם משולב טקסט, דימויים המתחברים לכדי עלילה, לצידם פאוזות — תמונה ללא מילים או מילים ללא תמונה, וברקע קטעי סאונד, חלקם מילוליים וחלקם של צלילים. ישנם דימויים הדורשים שהייה, קריאה ונשימה נוספת, ומצפינים בתוכם רצפי תודעה. בין התמונות, המילים, הקולות והקירות נוצר מהלך של דפדוף בזמן, באמצעות תנועת הצופה בחלל. 

המבט הוא מרכיב מרכזי במהלך כולו. ברבות מהעבודות יש כפילויות ומופעים של פנים וחוץ, המוסיפים שכבות של דימויים ובבואות. גם בועות הסבון נושאות כמה מן הדימויים, והפרחתן מאפשרת לצופה להשתתף במשחק בין ההשתקפויות האמיתיות למצוירות. כך מתקיים מפגש חוזר בין הדימוי ובין מי שמתבונן בו: היצירה מזמינה אותנו לא רק להתבונן, אלא מחזירה אותנו אל עצמנו ואל נקודת המבט שממנה נקרא את המתרחש. התערוכה נעה מן הסיפור האישי אל חוויה משותפת — מן המשפחה המסוימת הזו אל מציאות רחבה יותר, שבה הפרטי והציבורי, האינטימי והמאיים, מתקיימים זה בתוך זה.