תערוכות נוכחיות

בפרקטיקה האמנותית שלה בוחנת איריס חסיד שאלות של ייצוג עצמי, זהות, מגדר ושלבי מעבר, דרך יצירת דיאלוג אינטימי ומתמשך עם מצולמותיה — לרוב קבוצות של נערות ונשים. החל מ-2014 ליוותה חסיד במצלמתה רגעים מחיי היומיום של ארבע סטודנטיות, פלסטיניות אזרחיות ישראל, הלומדות ומתגוררות בתל אביב. האמנית פנתה אליהן באזור מגוריה ברמת אביב, מתוך סקרנות ועניין בנוכחותן הבולטת של צעירות דוברות ערבית בשכונה היהודית ההומוגנית וברחבי קמפוס אוניברסיטת תל אביב הסמוכה. כמי שילדותה התאפיינה במעברים תכופים בין מקומות שונים בעולם, היא חשה גם זיקה אישית לחוויות הזרות, הניידות והריחוק מהבית של הצעירות אליהן התקרבה בהדרגה.

ההיכרות הראשונית והמשמעותית נוצרה עם סמר, בוגרת טרייה של בית הספר לקולנוע וטלויזיה, במקור מנצרת, אשר הציגה בפני חסיד את בת דודתה סג'א, אף היא מנצרת, סטודנטית לפסיכולוגיה; את חברתה איה מכפר קרע, סטודנטית לעבודה סוציאלית ולימודי מגדר; ואת שותפתה לדירה של סג'א, מג'דולין, סטודנטית לאדריכלות מכפר כנא. עם הזמן, מפגשים מהוססים, התכתבויות ושיחות ספונטניות - לעיתים קלילות ולעיתים טעונות - העמיקו והתגבשו לקשר ארוך טווח ולפרויקט אמנותי המבוסס על כנות, שיתוף ואמון הדדי.

חסיד צילמה את הארבע לאורך שנות לימודיהן ולאחריהן: בדירותיהן השכורות, במקומות העבודה, הקניות והבילוי שלהן בתל אביב, ובמהלך ביקורים בבתי משפחותיהן בצפון. הצילומים אינם מתיימרים להוות תיעוד ישיר או "אותנטי" של עולמן, אלא מציגים דיוקנאות ותמונות חיים שנוצרו בדיון ובהסכמה — לעתים תוך ויכוח ופסילה — ייצוגים, לא פעם מבוימים אך מהימנים, של עיסוקיהן, חלומותיהן, טעמן האסתטי ויחסיהן החברתיים, כמו גם של תהליכי התבגרות, חיפוש והגדרה עצמית, המתרחשים בתוך מערך מורכב של הזדהויות והקשרים תרבותיים. המבט בעבודה אינו חד־כיווני: בעוד חסיד מתבוננת במצולמות, הן משיבות מבט אל המצלמה ואל האמנית, מבטאות תהיות, ספקות וביקורת, מודעות למתח המתמיד שבין קרבה לאחרוּת.

הצילומים הראשונים התקיימו, לבחירתה של האמנית, במתחם מעונות ״ברושים״ שליד האוניברסיטה, הבנוי על שרידי הכפר הפלסטיני שיח׳ מוניס. עם זאת, משא הזיכרון ההיסטורי ומציאות החיים בישראל נוכחים גם בפריימים הבאים וממסגרים את הפרוייקט כולו, הנמשך, בפורמטים שונים, בצל אירועי השנים האחרונות של לאומנות גוברת, שיח ציבורי מתלהם ומעגלי דמים, ששיאם בשבעה באוקטובר והמלחמה בעזה. 

׳מקום משלנו׳, אשר התפרסם כספר מונוגרפי והתגבש לתערוכה, מציע דיוקן מרובד ורב־קולי של קבוצה חברתית הנתקלת לא פעם בהדרה, בדעות קדומות, ואף בחשדנות ובעוינות גלויות. זהו מפגש עם דור חדש של נשים מהחברה הערבית בישראל — עצמאיות, קרייריסטיות, פמיניסטיות — המפלסות דרך אינדיבידואלית וקולקטיבית בתוך מסגרות משפחתיות, קהילתיות ומקצועיות, ובין תביעות סותרות של רוב ומיעוט לאומי. במרחבים אלה שאלות של זהות, נראוּת, שייכות וחיים משותפים צפות ומתנסחות שוב ושוב על רקע מציאות פוליטית מסוכסכת ומקצינה, אל מולה היצירתיות והקשר הנרקם בין הנשים הלוקחות חלק ב׳מקום משלנו׳ מהווים, אולי, מקור לכוח ותקווה.

התערוכה נעשתה בשיתוף עם המוזיאון היהודי באמסטרדם.
אוצרת התערוכה במוזיאון היהודי באמסטרדם: ג'ודית הוקסטרה
התערוכה במוזיאון היהודי באמסטרדם נעשתה בשיתוף עם איריס חסיד, ביוזמתו של ויקטור לוי.