דרך סדרה של מפגשים ושחזורים אלביתיים המקשים על ההבחנה בין אמת לבדיון, הסרט בוחן חוויות של אובדן וזיכרון בהקשר משפחתי-היסטורי ספציפי, אך כזה הנוגע גם בטראומות אינדיבידואליות וקולקטיביות בזמנים ובמקומות אחרים.
 
הסרטים ומיצבי הוידאו של פסט מטשטשים תכופות את הגבולות בין אלמנטים דוקומנטריים לבדיוניים, בין מציאות לפנטזיה, ויוצרים בתוך כך ז׳אנרים היברידיים אשר בו-זמנית חוקרים ומפרים מוסכמות קולנועיות. באמצעות חזרתיות, פרגמנטציה, סיפור ועריכה יצירתיים, עבודותיו מעוררות מחשבה לגבי תהליכי היווצרותם והשתנותם של נרטיבים – אישיים, כמו גם תרבותיים ופוליטיים; באופן אשר הופך את הצופה מודע.ת לריבוי הפרספקטיבות הטמון בכל תפיסת מציאות