התערוכה לוכדת את הלך הרוח האמנותי בעתות מגפה ומשבר, ומתארת כיצד העולם מתעצב על ידי המציאות החדשה. תפקיד האמנות בתקופות מסוג זה הוא להעניק תקווה תוך מתן ביקורת חברתית, לעורר דמיון, להעלות שאלות נוקבות בנוגע לסוגיות מוסריות ולהציע דרכים יצירתיות להתמודד עמן.
אנו שקועים במציאות שבה המותג, תג המחיר או הסימן המסחרי מכתיבים את יחסינו לסביבה ומנגד את יחסה אלינו ושואלים את עצמנו, האם עושה האדם את הבגד או שמא עושה הבגד את האדם? אם כן, מה עושה את הבגד חשוב כל כך בחיינו מאז שהתכסינו לראשונה בעלה התאנה אשר נקרה על דרכנו בגן העדן?
יורים ובוכים
התערוכה חושפת את התרבות האנושית שמאפשרת לאנשים לחיות את חייהם תוך התעלמות מהזוועות המתרחשות על סף ביתם. באמצעות שלושים תחריטים של האמנית מרסל הנסלאר אנחנו מקבלים הצצה לעולמן של נשים וילדות כקורבנות מלחמה.
יצירת אמנות יכולה להנציח רגע בזמן שאולי היינו מעדיפים לשכוח, ולעורר את הצופה לבחור – האם להסיט את מבטו או להמשיך לצפות.
ירושלים -
דיוקן עצמי
התערוכה "ירושלים – דיוקן עצמי" מפגישה אנשים כה שונים החולקים זה עם זה וחלוקים זה על זה. התערוכה היא תמונת מצב של חוויה בלתי אפשרית אותה תיעדו צלמים החיים בירושלים, ערבים כיהודים, צלמי אופנה וצלמי חדשות, הפועלים בה ובאים מכל קצותיה.
באמצעות סרטי וידאו תשתתפו בחגיגת טיש בחצרו של האדמו"ר ותמצאו עצמכם בהפגנות רחוב. תפגשו עם הנערות המוסלמיות שהופכות את החיג'אב המסורתי לאקססורי אופנתי, ותקנחו במסיבת לילה של אובדי אמונה ואובדי עצות בשעות הקטנות של הלילה.
אפגניסטן אהובתי
צילומיה האחרונים של זוכת פרס הפוליצר קודם הירצחה באפגניסטן
אניה נידרינגהאוס
אוצרת: גיזלה קייזר, ברלין
תיעוד נדיר של חיי הנשים בתקופת שלטון הטאליבן ואחריו.
"היום יותר מתמיד חשוב להבין מי הם האנשים החיים בחבל ארץ זה, מהו הלך מחשבתם וכיצד הם רואים את המציאות בה הם חיים, לאו דווקא בהשוואה או בהקשר למציאות במערב." אניה נידרינגהאוס
להיוולד מחדש
רני ששון ודרור בן עמי יוצאים למסע התבוננות באיתני הטבע ובנבכי אישיותם ומעניקים לנו חוויה מחודשת של תהליך הבריאה. הם מצליחים לשתף אותנו בתחושה של התעלות בה אנחנו נוגעים לרגע ברוח ונולדים מחדש.
בתערוכה נפגוש את סיפורה האינטימי והרגיש של רני ששון, המשתפת אותנו בתחושותיה ומדברת על אישיות ונשיות, ועל אמהוּת וילדוּת.
נכיר גם את דרור בן עמי שייקח אותנו למסע בדמיון העצמי שלנו ומעביר אותנו אל נופים אבודים שלא הכרנו.
תמונת מצב רוויית מתחים של החברה הישראלית הכוחנית והמפולגת, אשר לא אחת גולשת לעימותים אלימים שביטויים נוכח בתערוכה.
האם יש לנו סיבות טובות לחשוש מן המכונה האולטימטיבית בדמותנו שאנו שוקדים על פיתוחה, והאם קרב היום בו תעמיד אותנו המכונה על טעותנו המרה? או במילים אחרות, האם נמצאת האנושות בדרך למאבק על השליטה אל מול מכונות יציר כפיה המתחילות לחשוב בעצמן?
נטע ליבר שפר מתכתבת עם מאמרו המכונן של זיגמונד פרויד "המאויים", ומציגה סדרת ציורי שמן ורישומי פחם גדולי מימדים. ציורי מסכות המוות לוכדים את רגע הפיכת החיים לאמנות, רגע הסף בו הבשר בר החלוף נוצק באבן.
כל אדם נושא חדר בתוכו
הבדידות היא תופעה המשפיעה יותר ויותר על בני האדם בעידן העכשווי. הסביבה העירונית התובענית, על רקע השינויים החברתיים והטכנולוגיים המתרחשים בדורנו, אינה מניחה לאדם היושב בה – היא דוחקת בו, מגבירה את גירוייו העצביים ותוקפת את חושיו ברצף בלתי פוסק של הבחנות חטופות והתרשמויות אקראיות.
סוף מערב
עדים אנו לרוח חדשה המנשבת ברחבי העולם המערבי ונושפת אף בשוליו של השמאל הליברלי. משב חדש נותן את אותותיו באלו אשר עוד אתמול האמינו בשוויון ובכבוד הדדי שראוי לחלוק עם הזולת ועם האחר והעלו על נס את מושג הרב-תרבותיות. סדקים מתגלים במערב בעמודי התווך של האידאולוגיות שקראו לא מכבר לחירות ולחופש דתי ופולחני של השונה הגר בקרבם.
שווים ושווים פחות
התערוכה "שווים ושווים פחות" מבקשת לעורר את המודעות והרגישות החברתית המתכהה לעיתים בקרבנו ולברר שאלות הנוגעות למערכת יחסי העבודה המתקיימים בעולמנו.
התערוכה מציגה יחסים של אפליה , ניצול והשפלה אשר לה זוכים בני אנוש כה רבים וקוראת לנו להגביר את השאיפה לפעול למען שיוויון רב יותר בין בני האדם.
© 2019
רח׳ חיל ההנדסה 4, ירושלים | טל: 972-2-6281278+ שלוחה 4 | museum@mots.org.il