מוזיאון על התפר - מוזיאון חברתי לאמנות עכשווית

אנסלם קיפר, גרמניה
אדם אדאח, פולין
אלפרדו ג'אר, צ'ילה
אנדרה קורפיס ומרקוס לפלר, גרמניה
אנה באומגארט, פולין
אסף בן צבי, ישראל
בטינה פואוסטצ'י, גרמניה
בועז אהרונוביץ', גרמניה, ישראל
צ'רלס סנדיסון, אנגליה
צ'יהארו שיוטה, יפן
דניאלה קומאני, איטליה
דוריס בוהלר, ליכטנשטיין
אנדריאס גולינסקי, שווייץ
דאגלס גורדון, סקוטלנד
אווה האראבאש, פולין
גולי זילברשטיין, אנגליה, ישראל
כריסטוף וודיצ'קי, פולין
מאגנוס בארטאס, שבדיה
מקס שטרייכר, קנדה
נו סונטג, קוריאה
פאולינה ואלנברג-אולסון, שבדיה
פבל וולברג, ישראל
ראאד בואיה, פלשתין
רפל יקובוביץ, פולין
שרה נינד, קנדה
שי קרמר, ישראל
שרון פוליאקין, ישראל
סופיה פטרידס, יוון
סטינסלב קובה, פולין
שטפן קאלוצה, גרמניה
וארהם אגסיאן, ארמניה
סו דה בר, ארה"ב
ויוויאן באואר, ארה"ב
זוזאנה יאנין, פולין
יעל ברתנא, גרמניה, ישראל

רעידת אדם מבקשת לרעוד את רעידת הזהות והאחרות אל מול החרדה, לחשוף ולהדגיש את תהליך התמודדותנו הרגשית עם סביבתנו, וכן לבחון מבעד לפריזמת החרדה את תגובותינו כנפגעים וכפוגעים – כל זאת במטרה לנסות להבין את הדינמיקה של היחסים החברתיים והפוליטיים ולהשפיע עליה.
החרדה היא גורם מרכזי ביחסי הגומלין של האדם עם עולמו. בבחינת קשר זה הופכת החרדה לסמל מורכב: היא אינה מתמצה בתחושת חוסר האונים של האדם נוכח מציאות חייו, אלא להפך, טמון בה כוח מכונן, של תמרור אזהרה ואף מבע אקזיסטנציאליסטי, שבאמצעותו יכולים אנו להביט במשמעויות שמקבלים חיינו.
התערוכה מבקשת להעמיד לדיון את המתח בין שתי תפישות אלו באמצעות קשת של יצירות הבוחנות את החרדות הלאומיות, האתניות והגלובליות, ומתוך דיאלוג עם חרדת ה"מאוים" כפי שפרויד הגדירה (the Uncanny; Das Unheimliche). חרדות אלו מערערות את ההקשרים הפרטיים והקולקטיביים שבהם פועל האדם, וקוראות עליהם תיגר.
התערוכה מבקשת להציע דיון בהשפעות הפוליטיות הטמונות בזיכרון הקולקטיבי ובהשכחה הלאומית של אירועים היסטוריים. עם זאת, היצירות בתערוכה אינן מציעות ניתוחים מפורשים ודוקומנטריים לאירועים היסטוריים. הדימויים הם אבני דרך שהצופה נדרש לפרש, לפענח, להשוות ולהסיק בהמשך את מסקנותיו מהן. הם מבקשים להנחות את מחשבותיו ולשמש מקור השראה למאורעות אחרים, כאלו המתרחשים כאן ועכשיו, תוך ניסיון להתמודד עם התגובות הסומאטיות והקוגניטיביות שמולידה החרדה, וביניהן הצעקה, השיתוק, התוקפנות, ההסתגרות, הביקורת, המחאה והניהיליזם. תגובות אלו, קבוצתיות ואינדיבידואליות כאחת, מלמדות על מאבק לא פחות מאשר על מצב של חוסר אונים.
ההוגים והאמנים המשתתפים בתערוכה יוצרים וכותבים במקומות מרוחקים גיאוגרפית זה מזה, ובכך מאפשרים לנו לשלוח את המבט אל עבר אופקים מנוגדים ומתמזגים, ובו בזמן ממקדים את מבטנו באופק המקומי. הם עוזרים לנו לחפש אחר פרשנות שתתרום לדיון מעמיק יותר, ותעמיד במוקד התהייה את חרדתנו ואת מידת השפעתה על אופן תפקודנו.
עם פתיחתה של התערוכה עולה השאלה עליה לא נוכל להשיב אלא במבחן הזמן והמציאות. האם יוכלו היצירות לתרום את תרומתן בבואן לבטא ולהגיב על החרדות והטראומות בהן מתנסה האדם וחווה האנושות? האם נצליח להביא את מבקרי התערוכה לדון במרחב העצמי ובמרחב שבין עצמי אחד למשנהו? לשכנע ולהשתכנע, להשפיע ולהיות מושפעים?
עם פתיחתה של התערוכה עולה השאלה עליה לא נוכל להשיב אלא במבחן הזמן והמציאות. האם יוכלו היצירות לתרום את תרומתן בבואן לבטא ולהגיב על החרדות והטראומות בהן מתנסה האדם וחווה האנושות? האם נצליח להביא את מבקרי התערוכה לדון במרחב העצמי ובמרחב שבין עצמי אחד למשנהו? לשכנע ולהשתכנע, להשפיע ולהיות מושפעים?
רעידת אדם, מצטרפת אל רצף התערוכות שקדמו לה בניסיון להפגיש בין אמנות, הגות תיאורטית וקהל מבקרים, וכן לנסח אמירה אתית נוספת ברוח תפישתו של מוזיאון על התפר, הקורא להפגין אחריות פוליטית ולנקוט עמדה חברתית.

רעידת אדם

 

התערוכה מבקשת להעמיד לדיון את המתח בין שתי תפישות אלו באמצעות קשת של יצירות הבוחנות את החרדות הלאומיות, האתניות והגלובליות, ומתוך דיאלוג עם חרדת ה"מאוים" כפי שפרויד הגדירה (the Uncanny; Das Unheimliche). חרדות אלו מערערות את ההקשרים הפרטיים והקולקטיביים שבהם פועל האדם, וקוראות עליהם תיגר.

 
הרשמו לניוזלטר

© 2019 

רח׳ חיל ההנדסה 4, ירושלים | טל: 972-2-6281278+ שלוחה 4 | museum@mots.org.il