התערוכה מבקשת לחגוג את המגוון הלהטב"קי המקומי, הרחב, המורכב וההטרוגני.
בשנים האחרונות, כשהשיח על גיוון מיני ומגדרי נכנס יותר ויותר למיינסטרים, נוכח במדיה בצורה חסרת תקדים והייצוג של להטב"ק נמצא בשיא, יכולה להיווצר אשליה שמדובר ב'טרנד' של השנים האחרונות, ובמידה רבה גם של המרכז ושל החברה החילונית-ליברלית, וקל לשכוח כמה הסיפור של הקהילה הוא ותיק ומגוון.
עם זאת, בדיקה מעמיקה יותר של העבר המקומי מגלה סיפורים רבים על דמויות שגם אם לא הוגדרו כך בתקופתן, היום היה ניתן לשייך אותן לקהילת הלהטב"ק. פעמים הן עוררו עניין, פעמים הן עוררו דחייה, אבל הן תמיד היו שם. בתקופות אפלות יותר בהן גיוון מיני ומגדרי נתפס כמאיים על הסדר ועל החברה סיפורים רבים, בעיקר כאלו שמלכתחילה לא היו חלק מהמרכז התודעתי והחברתי, נשארו בחשיכה והיסטוריה גאה נמחקה באופן מכוון כך שכל פעם ההישגים, הסיפורים והדמויות שמרכיבות את ההיסטוריה של הקהילה הושכחו ונשתכחו.
באמצעות יצירות אמנות מהשנים האחרונות התערוכה מציפה את הסיפור הלהטב"קי המקומי הרחב והמגוון יותר דרך שני צירים: ציר הזמן ההיסטורי, שבוחן מחדש אנקדוטות ודמויות מההיסטוריה הגאה המקומית, וציר המרחב שיוצא מהמרכז אל הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית.