Geula Neighbourhood

דיויד גוס מציג גוף עבודות חדש, שנוצר במהלך השנה האחרונה מתוך שהות וחקירה אמנותית במוזיאון ובסביבתו. העבודות מתכנסות למיצב ציורי־פיסולי, המבקש להפעיל את החלל לא רק כחלל תצוגה, אלא כמצע חומרי טעון — היסטורית, אידיאולוגית ופוליטית — שבתוכו נרקם מארג אסוציאטיבי וביקורתי ביחס לרגע הנוכחי.

שתי נקודות מוצא מרכזיות ממסגרות את התערוכה. האחת נוגעת למיקומו הפיזי והסימבולי של המוזיאון: על קו התפר שבין שכונת גאולה — כיום שכונה חרדית, שהוקמה בשנות ה־20 של המאה הקודמת כחלק מהתפשטות היישוב היהודי אל מחוץ לחומות — לבין העיר העתיקה והר הבית, מוקדים רוויים במשמעויות דתיות, לאומיות ומשיחיות. השם "גאולה" עצמו נושא עמו ציפייה אסכטולוגית, בעוד הקרבה בין האתרים משרטטת גיאוגרפיה דחוסה של שאיפות אמוניות ולאומניות: מבדלנות קיצונית, דרך חזונות קנאיים להקמת בית מקדש שלישי, ועד מיתוסים אפוקליפטיים על מלחמת גוג ומגוג — הנטועים אף הם בנוף הסמוך של גיא בן הינום.

נקודת המוצא השנייה היא סדרת ציורים מונוכרומטיים מאת אמן האבסטרקט האמריקאי פרנק סטלה, שנוצרו בעקבות אירועים אלימים בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד. הדיאלוג עם עבודותיו של סטלה — המזוהות עם מינימליזם צורני אך גם עם עומק פוליטי מרומז — מאפשר לגוס, יליד קייפטאון, לטוות מערך של הקשרים חזותיים ותמטיים, שבהן שאלות של ייצוג אמנותי שזורות בזיכרון אישי והיסטורי של שליטה, הדרה ועליונות גזעית.

במוקד התערוכה ניצבים ציורי נוף רחבי־ממדים, שיצר האמן באמצעות גומי ערבי — חומר בסיס שקוף וחסר פיגמנט, שנמרח ישירות על קירות הגלריה באזורים שבהם נאטמו בעבר חלונות המבנה המקורי. הציורים מבליחים מתוך הקיר כאשליות אופטיות, מעין פאטה מורגנה או ״הטעיית העין״, המשחקות באירוניה עם רעיון הציור כ"חלון למציאות". בו-זמנית גשמיים וערטילאיים, מעוררים הדימויים את החלום האוטופי של ״הארץ המובטחת״, את חזיונות העוועים של מלחמת נצח, ואת תחושת האובדן המוחשית של פתחים, תצפית ואור.
לצד אלה מציג גוס קבוצת ציורי שמן היוצרים תצרף בשעטנז סגנוני מכוון של מראות השכונה, פרטים ארכיטקטוניים, ועבודות מופשטות בגוני אדום־בשרני, המשלבות בין שפתו הצורנית של סטלה לבין דגמים גאומטריים השאולים מעיטורי אריחים מקומיים. ביניהם רובצות, על חלקי רהיטים וקטעי רצפה, פרות אדומות — כאלגוריה מקאברית להתבהמות ולעבודת קורבנות, או כתמונה דיסטופית של אחרית הימים.

׳גאולה׳ פורשת פנטסמגוריה של דימויים, ציטוטים והדהודים, שבה נפגשים ומתנגשים נרטיבים של גאולה וחורבן, קדושה ואלימות, ייצוג ומציאות. בתוך אתר גדוש מתחים ומשקעים היסטוריים, מציע גוס פתח למבט רפלקסיבי ולחזון אחר של ראייה, תודעה — ואולי אף של התפכחות.