בעודנו מביטים בחשש בתופעות הטבע המדאיגות המתרחשות בשנים האחרונות ומאיימות על קיומו של כדור הארץ וכך על קיומנו, יש השואלים את עצמם, במידה רבה של צדק, האם עושים אנו די בכדי למנוע תופעות אלו, ומהי מידת אחריותנו לקיומן. האם ניתן לעצור את כדור השלג ההולך ומתעצם וסופו לדרדר את עתידו של העולם להכחדה מוחלטת?
פסולת הפלסטיק הינה אחת התופעות המזיקות ביותר היום לכדור הארץ. תופעה העומדת במרכז הדיון הבינלאומי בכל מה שנוגע לטיפול באשפה המוצקה, בעיקר בגלל היותה חומר רעיל שאינו מתכלה אלא מתחלק לחלקיקים קטנים, “מיקרו פלסטיק”, המתפזרים בגופם של דגים, ציפורים וחיות אחרות הניזונות ממה שהטבע מציע להן.
תעשיית השיווק הגלובאלית שאנו בני האדם מייצרים סביב השעון משמשת אותנו לרגע ומושלכת כהרף עין אל הלא נודע מבחינתנו. אך לא כך הוא, אין סוף האריזות המיותרות הללו מוצאות את דרכן אל האוקיאנוסים ומקורות המים של כולנו. הפלסטיק הופך מידי רגע לאויב האדם מספר אחד למרות היותו רגע קודם שימושי ויעיל. היום נמצאת פסולת הפלסטיק כמעט בכל חופי הים והנחלים, צפה במים או מוטלת על החוף, עדות לצריכת היתר המאפיינת את חיינו ולמודעות הנמוכה של הציבור.
התערוכה “חיים בזבל” בוחנת את המציאות לאור תופעות מדאיגות אלו ומנסה לאתגר כל אחת ואחד מאיתנו לקחת אחריות ולתרום לשינוי על מנת לבלום את מגפת האשפה והפלסטיק שהיא הבעיה המתמשכת הגדולה ביותר העומדת בפני העולם בשעה זו.