מוזיאון על התפר - מוזיאון חברתי לאמנות עכשווית

יורן ואנהופן, גרמניה
ואנג מאי, סין
דורותה בוקסקובסקה, פולין
ראניה עקל, ישראל
אלמוט רינק, אוסטריה
יו ג'ונגיון, קוריאה הדרומית
א.ר. פנק, גרמניה
קוי גווטאי, סין
טייגו רושה פיטה, ברזיל
ירוסלב קוזקביץ, פולין
מיקי קרצמן, ישראל
אנדראס גפלר, גרמניה
ניר כפרי, ישראל
יהושע נוישטיין, ארה"ב
לארי אברמסון, ישראל
ג. הנרי פייר, ארה"ב
ברטי קאר, הודו
וים ונדרס, גרמניה
אדוארד בורטינסקי, קנדה
מסימו ויטאלי, איטליה
שו שואן, סין
ויה לבנדובסקי, גרמניה
פיטר קופין, ארה"ב
פול סקוט, אנגליה
שן שאומין, סין
מיאו שיאוג'ון, סין
אחמד כנעאן, ישראל
גלעד אופיר, ישראל
מנשה קדישמן, ישראל
מיכל רוטשילד, ישראל
רועי קופר, ישראל
אנבל דאו, לבנון
מיכה אולמן, ישראל
מיכל רובנר, ישראל
טים סימונס, אנגליה
דבי ולארי קליין, ארה"ב
דני קרוון, ישראל

התערוכה אדם אדמה מבקשת לבחון את המפגש המורכב בין אדם לסביבה ובין אדם לטבע. התערוכה אינה מתבססת על קריאה רומנטית, המפרשת את המרחב והטבע כקודמים להתערבותו המעצבת של האדם, כי אם מציעה קריאה ביקורתית, המניחה שהמפגש ביניהם הוא מראָה לתופעות רחבות יותר. במראה זו משתקף משבר היחסים בין האדם לסביבה, המתבטא בהזנחה, כיבוש והחלשה.
עבודות האמנות בתערוכה ואסופת המאמרים שבקטלוג שלפניכם ינסו לגעת במשבר זה ובכשל האידיאולוגי שהביא להיווצרותו. להדגשה מיוחדת זוכה כאן הדיון האקולוגי, המתפרש כשיח ביקורתי-חברתי שבו אפשר לקרוא את הכוחות הפוליטיים והאינטרסים הכלכליים המביאים לניכוס המרחב.
באמצעות קשת רחבה של יצירות מַתווה התערוכה את גבולותיו של מרחב שחלים עליו ערכי טבע ונוף ואת גבולותיו של מרחב סובייקטיבי, המכיל את הסביבה הבנויה.
הדיון לא יתעכב אפוא רק על נקודת הנתק בין האדם לטבע, אלא גם על התגלמות המרחב המסוכסך המשותף הנטוע עמוק בין טבע לתרבות, בין הפרטי לציבורי, בין הלוקאלי לגלובלי. הקשר הקיים מאז ומעולם בין האדם לסביבתו הוא גם המהות המחברת אותו אל נוף חייו ומשמשת לו ראי אל עצמו. קשר זה משלים את עולמו מן החוץ פנימה, ולהיפך; זהו חיבור המעניק לו את משמעות חייו הפיסית והרוחנית.
בריאתו של האדם מתוארת בספר בראשית בסמוך לבריאתו של הטבע. לאחר שהפיח האל רוח חיים באפו של האדם, הוא מתפנה לתאר את הסביבה אשר ברא למענו:
"וַיִּיצֶר יהוה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה: וַיִּטַּע יהוה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר: וַיַּצְמַח יהוה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגַּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע" (בראשית ב, ז-ט). כידוע, לא כך סבר צ'רלס דרווין - והעולם בעקבותיו. דרווין, שטען כי עולם החי ועולם הצומח פועלים על פי עקרון הברירה הטבעית, הניח למעשה ביסוד תורתו את החוק האומר כי החזק שורד ואילו החלש נכחד. דרווין הבהיר לנו עד כמה הסתגלותנו אל הסביבה הטבעית הכרחית לקיומנו. לעומת זאת יכולים מעשיו החריגים של האדם לחולל תופעות שתשפענה על קיום העולם ועתידו.
כיום אנו עדים לעוצמת ביטויו הפוליטי ועליית כוחו של ההון. המושגים הנעלים "האומה", "האזרח החופשי", "זכויות הפרט" ו"השוויון בפני החוק" הסתירו את המציאות העגומה של התרכזות ההון בידי מעטים ואת נסיונותיה של החברה הקפיטליסטית לנצל את סביבתה, הטבעית והחברתית.
השפעתם של הכוחות האינטרסנטיים הללו, שאינם נרתעים מזיהום האטמוספירה והמים, מהשמדת היערות והרס הקרקע באמצעות חומרים רעילים, נותנת את אותותיה בהתפתחות המינים ובקיומו של האדם. הפרת האיזון בין הגזים באטמוספירה עקב שריפה לא מרוסנת וחסרת אחריות של מיני דלק מתכַּלים בשימושו של האדם מאיימת על אקלימו של העולם כולו. אנו למֵדים כי "בעשור האחרון לבדו עלתה הטמפרטורה הממוצעת בעולם במהירות שחוללה תופעות הרות אסון, כמו שטפונות וגלי חום שפגעו באוכלוסיות רגישות. השיעור המסוכן של פסולת רדיואקטיבית המצטבר בתוך גופים חיים הוא איוּם על בריאותם ועל מטענם הגנטי של כמעט כל היצורים החיים. אלו הן רק דוגמאות אחדות לזיהום המתמשך, המסַכּן את איכותן הביולוגית של צורות החיים המתקדמות ושל האדם בכללן".
האנאורגני, הסינתטי והמורכב מחליפים את האורגני, הטבעי והפשוט. חומרים כמו פלסטיק ובטון נוטים להשתלט על כל מקטע של הטבע. תעשיית המזון להמונים הופכת את החווה החקלאית המסורתית למפעל המבוסס על בקרה כימית ומכאניזציה נרחבת ועיוורת, לרוב תוך התעלמות מוחלטת מן הסביבה הטבעית באזור ומהסיכון של גרימת נזק בלתי-הפיך לקרקע.
שינויים אלה משפיעים עלינו בכל מישורי החיים. בערים הגדולות, המאוכלסות בהמוני בני-אדם, קיים צורך להעסיק, להאכיל ולהסיע מיליוני אנשים, ובכך מתחזקות הנטייה הריכוזית, הטוטליטריות ושליטת הביורוקרטיות בקפיטליזם התעשייתי המודרני. קנה-המידה הביורוקרטי, המבוסס על ממדי-ענק עירוניים ועל ארגון ההמון, בא על מקומו של קנה-המידה האנושי. החיים הופכים למונוטוניה הומוגנית ומשוכפלת של המנגנונים השולטים בהם והמכַוונים אותם; מבחינה אקולוגית מבטלים הניצול והמניפולציה הבורגניים את הישגי התפתחותו של האדם בסביבתו האורגנית.
החברה הקיימת מפרקת את הפירמידה הבּיוֹטית שהקימה האנושות לאורך ההיסטוריה, בהחליפהּ את הקשרים הפשוטים בין אדם לטבע ביחסים אקולוגיים מורכבים, המחזירים באיטיות את הביוספֶרה לאחור, למצב שבו תוכל לקיים רק צורות חיים פשוטות יותר. אם יימשך היפוך גורלי זה של התהליך האבולוציוני, לא תהא זו השערה דמיונית אם נניח כי התנאים המוקדמים שאיפשרו את קיומן של צורות החיים המפותחות יותר ייהרסו ללא תקנה, וכדור הארץ יישאר חסר יכולת לקיים את המין האנושי ואת המינים אשר סביבו. בשלב זה נשאלת השאלה במה יכולים אנו, כפרטים וכחברה, לפעול על מנת לתרום לעצירתן של תופעות מדאיגות אלו?

 

רפי אתגר, אוצר התערוכה

אדם אדמה

 

התערוכה אדם אדמה היא דיון המבוסס על היבטים מגוונים של הבחנות ועמדות, של אמונות, אידיאולוגיות ונקודות מוצא חברתיות, פוליטיות וכלכליות, הבוחנות את המפגש המורכב בין אדם לסביבה ובין אדם לטבע. התערוכה אינה מתבססת על קריאה רומנטית, המפרשת את המרחב והטבע כקודמים להתערבותו המעצבת של האדם, כי אם מציעה קריאה ביקורתית, המניחה שהמפגש ביניהם הוא מראָה לתופעות רחבות יותר. במראה זו משתקף משבר היחסים בין האדם לסביבה, המתבטא בהזנחה, כיבוש והחלשה.

 
הרשמו לניוזלטר

© 2019 

רח׳ חיל ההנדסה 4, ירושלים | טל: 972-2-6281278+ שלוחה 4 | museum@mots.org.il