בית בלי בית  תבקש לבחון את היחס בין הבית הפרטי למדינה. לעמוד על הדמיון הצורני והתפקודי המאפשר להגדיר את שני המרחבים האלו כ"בית" (הבית הלאומי) ועל ההבדל המציב באופן מסורתי את האחד בספירה הפרטית (או הטבעית) ואת האחר בספירה הפוליטית.
ההבדל ייבחן לאור ההצבה המסורתית (מאז אריסטו) של הבית כ"אחר" של הפוליטי המכיל את מה שהוצא ממנו ועל ידי כך מסמן את קווי המתאר של הפוליטי, אותם אסור לו לחצות. הבית נתפס כדבר "טבעי", כמקום בו שולטים הצרכים שאינם מעניינו של המרחב הציבורי המעוצב. כמו כן, הפנים שלו מסומן כמרחב פרטי,בטוח, הנמצא  מחוץ לגבולות ההתערבות הלגיטימית של השלטון.
בית בלי בית  תבקש להצביע על המקומות בהם על אף קיומו של הבדל בין הבית הפרטי לבית הלאומי, מתערערת ההבחנה בין הספירה הביתית לספירה הפוליטית. גבולות הבית ייחשפו כְמה שיש להגדירו בכל פעם מחדש, מכיוון שהפוליטי חודר שוב ושוב אל הבית ומכיוון שה"ביתי" יכול לעבור פוליטיזציה בכל רגע.
בית בלי בית  תנסה לעסוק בתפיסת שתי הבחנות השונות זו מזו בין המדינה לבית. בקצה האחד ניצב קידושו של הבית כמרחב הומוגני, סגור ובטוח המניח את קיומו של סובייקט אוטונומי השוכן בו, נפרד מהרבים שבחוץ ואשר גבולותיו משרטטים את המרחב לתוכו הפוליטי (או הקיום ברבים) אינו יכול לחדור. בקצה השני ניצב הפירוק המוחלט של הבית כמרחב בטוח, או של הזכות של היחיד ל"ביות" המרחב. ההופעה הקיצונית שלו היא הריסת בתים או שלילת הזכות של אזרחים לכונן יחס "ביתי" של שייכות, קירבה וזהות עצמית המוגדרת באמצעות המקום.