הבדידות היא תופעה המשפיעה יותר ויותר על בני האדם בעידן העכשווי. הסביבה העירונית התובענית, על רקע השינויים החברתיים והטכנולוגיים המתרחשים בדורנו, אינה מניחה לאדם היושב בה – היא דוחקת בו, מגבירה את גירוייו העצביים ותוקפת את חושיו ברצף בלתי פוסק של הבחנות חטופות והתרשמויות אקראיות.
רבים מאתנו מחפשים סימולציות של חיים הנראים מסעירים יותר מן החיים עצמם וחוששים ממציאות שאינה מתווכת על ידי מחשבים. אלפי מסרונים הנשלחים מידי יום על ידי אנשים ברחבי העולם, המבלים שעות רבות ברשתות חברתיות, יצרו תופעה חדשה של ניכור בממדים אליהם לא נחשפו הדורות הקודמים. כך, הופכים אנו לקורבן לאשליה של חברויות וירטואליות ברשת, אשר בה אנו אוספים אלפי חברים ומדמים את היחסים איתם ליחסים אנושיים, שאינם מובילים אותנו אלא לבדידות. ככל שהטכנולוגיה מתפתחת כך נסוגים חיינו הרגשיים.
הבדידות וההתבודדות הן שתי תופעות של היות היחיד לבדו הנראות דומות זו לזו, אך למעשה שונות במהותן. הבדידות היא מצב של התבדלות והסתגרות של היחיד, ואילו ההתבודדות נעשית מרצון ומהתכוונות ומאפשרת ליחיד להתנהל באורח עצמאי, ולהעריך את המרחב סביבו כדי לאפשר לו להתפתח בתוכו, ואולי אף למצוא בהתבודדות את החברה הטובה ביותר אשר הייתה לו מעולם.
כך כותב מרטין בובר בספרו "פני אדם": "ראינו בתולדות הרוח האנושית, כיצד האדם נעשה וחוזר ונעשה בודד... מחזר אחרי דיוקן-ישות אלוהי, שעמו יכול הוא להתראות אף בעוצם בדידותו; אל דיוקן זה הוא פושט את ידו מעבר לעולם וממעל לו. ברם אף זה ראינו, שמתקופת בדידות אחת לחברתה מוליכה דרך, היינו, שכל בדידות קרה היא וחמורה היא מזו שקדמה לה, והגאולה ממנה קשה יותר מן הגאולה שקדמה לה. וסוף שאדם מגיע לידי מצב-נפש ששוב אין ביכולתו לפשוט את ידו בבדידותו לקראת דיוקו אלוהי. והוא שגנוז ביסוד דיבורו של ניטשה, שאלוהים מת. שוב לא נשאר לכאורה לאדם הבודד אלא לחזר אחר התרעות עם עצמו".

כל אדם נושא

חדר בתוכו

הבדידות היא תופעה המשפיעה יותר ויותר על בני האדם בעידן העכשווי. הסביבה העירונית התובענית, על רקע השינויים החברתיים והטכנולוגיים המתרחשים בדורנו, אינה מניחה לאדם היושב בה – היא דוחקת בו, מגבירה את גירוייו העצביים ותוקפת את חושיו ברצף בלתי פוסק של הבחנות חטופות והתרשמויות אקראיות.