"שליטת האדם על הטבע מתחילה ברצונו של האדם לשלוט על זולתו". באמירה ביקורתית זו מסכם מוריי בוכין את ספרו האקולוגיה של החירות, ומעביר מסר לא אופטימי על יחסי טבע-אדם.
התערוכה אפילו העצים מדממים מציגה את המציאות הגאו-פוליטית בה אנו חיים. באמצעות דימויים מן הטבע וסביבת העצים והצמחים הגדלים בה פותחות בפנינו היצירות עוד מבט עכשווי והיסטורי על עצמנו. התערוכה מבקשת לעורר אותנו להביט מחדש בתובנות שגיבשנו ועודנו מגבשים ביחס למקום בו אנו חיים. לחבר ולנתק אותנו לרגע ממציאות שהתרגלנו להביט בה כמובנת מאליה ולאתגר את מצפוננו מחדש באמצעות הנוף הסובב אותנו והטבע החי אף הוא בתוכנו ומשמש כראי בו משתקפות חולשותינו.
התחושות שהתפתחו והתחזקו ברבות השנים בעם היהודי ובעם הפלסטיני בתקופות של גלות לאומית, בשונה זה מזה, עודדו פעולות זכרון אשר נבעו מן הצורך של הפרט והכלל להשלים את החסר וההעדר ולגשר בין המציאות והגעגועים שחרט הזמן. ככל שחלפו וחולפות השנים, גברה וגוברת הטראומה הלאומית של שני העמים שנבעה ונובעת מן הנתק ומאיבוד האחיזה באדמת מולדת, איש על פי גרסתו.
החיבור לעצים ולנוף הארץ מבטאים את הקשר ותחושת השבר והאבדן האישי והקולקטיבי של האדמה והבית הפרטי והלאומי כאחד. העצים היו ועודם דימוי שבאמצעותו בא לביטוי הקשר והאחיזה באדמה. השורשים, הנוף והפרי מתורגמים לתחושות המעצבות את הזכרון והופכות לסמל טעון בהבניית הלאומיות והזהות הקולקטיבית.
חוקר היערות הגרמני פטר ווהלבן, המסתמך על תגליות חדשות מעולם המדע, מגלה לנו בספרו החדש ופורץ הדרך, חייהם הנסתרים של העצים ((The Hidden Life of Trees, עולם מופלא שלא ידענו עד כה על קיומו. עולם אנושי שיש לו שורשים, גזעים, ענפים ועלים אשר דמיונו אל עולמנו מפליא בעוצמתו. ווהלבן טוען בספרו כי העצים הם יצורים חברתיים המתקשרים זה עם זה, מזהירים זה את זה מסכנות שאורבות להם בטבע ומקיימים זה עם זה מערכת שלמה של יחסים, של קרבה ועוינות, של עזרה הדדית ושל ניגודי אינטרסים טריטוריאליים הקשורים באדמה ובעקירה ממנה. התנהגותם של העצים מעודדת שיח מופלא ורב משמעויות המאפשר לנו להביט בדברים במבט מחודש.
העיסוק בשורשים המלווה את החברה שלנו מראשיתה ועד ימינו מלמד אותנו שבכוחם לטעת בנו יציבות וכוח, מורשת וחוסן, אך עם זאת, באחריותנו לכבד גם שורשים אחרים ולטפח גם אותם ולדאוג להם וללמוד לחיות בשכנותם. "כי אנחנו כמו גזעי עצים בשלג. למראית עין הם מונחים סתם ובדחיפה קלה ודאי אפשר להזיזם, אבל לא. אי אפשר, כי הם מחוברים בחוזקה לאדמה. אבל תראו, גם זה אינו אלא למראית עין." (פרנץ קפקא, התבוננות, Contemplation, 1912).