The Museum

אודות המוזיאון

Museum Front

המוזיאון שוכן בבניין אשר שימש עמדה צבאית, וחזיתו נפגעה במהלך המלחמות.

Museum Front

מוזיאון על התפר הינו מוזיאון חברתי לאמנות עכשווית, הממוקם בירושלים. המוזיאון, בדרכו הייחודית, מציג את האמנות כשפה נטולת גבולות כדי להעלות לדיון ציבורי סוגיות חברתיות שנויות במחלוקת. במוקד התערוכות המתחלפות במוזיאון עומדים תפרים לאומיים, מעמדיים, אתניים ודתיים בהקשריהם המקומיים והאוניברסאליים.

המוזיאון מחויב לבחינת המציאות החברתית של הקונפליקטים באזורנו, לקידום דיאלוג בצל חוסר הסכמה, ולעידוד מחויבות חברתית המבוססת על המשותף ולא על השונה.

בין מאי 2005 ויוני 2008 הוצגה במוזיאון סדרה של תערוכות בנושא זכויות אדם. את הסדרה פתחה התערוכה סוף הדרך אשר עסקה באיום שמציבה האלימות למרקם החברתי.

התערוכה השנייה בסדרה, שווים ושווים פחות נפתחה בספטמבר 2006. התערוכה שעסקה בתמת עבודה/עבדות הוקדשה לעיון במצוקת הקיום של האדם בעולם של גלובליזציה והגירה.

בקיץ 2007 נפתחה במוזיאון התערוכה חיים חשופים, השלישית והאחרונה באשכול התערוכות שעסקו בזכויות אדם. התערוכה, שננעלה ביוני 2008, התמקדה בתפר ההולך ונפרם בין מצבים חריגים למצבים נורמטיביים. מטרתה העיקרית היתה להצביע על המקום שבו מצב החירום הזמני הופך למצב לגיטימי מתמשך, המוביל בסופו של דבר לפרנויה של חשדנות ולשימוש באלימות לצורך השכנת סדר ציבורי.

ביולי 2008 נפתחה במוזיאון התערוכה רעידת אדם שהוקדשה לבחינת החרדה בהקשריה המקומיים והאוניברסאליים. תערוכה זו ביקשה לחשוף ולהדגיש את התמודדותנו הרגשית עם סביבתנו, ומבעד לפריזמת החרדה, לבחון את תגובותינו כמי שנפגעים וכמי שפוגעים. כל זאת במטרה לנסות להבין את הדינאמיקה של היחסים החברתיים והפוליטיים ולהשפיע עליה.

במאי 2009 הוצגה במוזיאון התערוכה אדם אדמה. התערוכה עסקה בדיון המבוסס על היבטים מגוונים של הבחנות ועמדות, של אמונות, אידיאולוגיות ונקודות מוצא חברתיות, פוליטיות וכלכליות, הבוחנות את המפגש המורכב בין אדם לסביבה ובין אדם לטבע. התערוכה הציעה קריאה ביקורתית, המניחה שמפגשים אלה מהווים מראָה לתופעות רחבות יותר. במראה זו משתקף משבר היחסים בין האדם לסביבה, המתבטא בהזנחה, כיבוש והחלשה.

בינואר 2010 הוצגה התערוכה בית בלי בית אשר ביקשה לבחון את היחס בין הבית הפרטי למדינה. לעמוד על הדמיון הצורני והתפקודי המאפשר להגדיר את שני המרחבים האלו כ"בית" (הבית הלאומי) ועל ההבדל המציב באופן מסורתי את האחד בספירה הפרטית (או הטבעית) ואת האחר בספירה הפוליטית. ההבדל נבחן לאור ההצבה המסורתית (מאז אריסטו) של הבית כ"אחר" של הפוליטי המכיל את מה שהוצא ממנו ועל ידי כך מסמן את קווי המתאר של הפוליטי, אותם אסור לו לחצות. הבית נתפס כדבר "טבעי", כמקום בו שולטים הצרכים שאינם מעניינו של המרחב הציבורי המעוצב. כמו כן, הפנים שלו סומן כמרחב פרטי,בטוח, הנמצא מחוץ לגבולות ההתערבות הלגיטימית של השלטון .

ההבדל ייבחן לאור ההצבה המסורתית (מאז אריסטו) של הבית כ"אחר" של הפוליטי המכיל את מה שהוצא ממנו ועל ידי כך מסמן את קווי המתאר של הפוליטי, אותם אסור לו לחצות. הבית נתפס כדבר "טבעי", כמקום בו שולטים הצרכים שאינם מעניינו של המרחב הציבורי המעוצב. כמו כן, הפנים שלו מסומן כמרחב פרטי,בטוח, הנמצא מחוץ לגבולות ההתערבות הלגיטימית של השלטון.

באוקטובר 2010 נפתחה התערוכה זכות המחאה : במציאות אשר בה אידיאולוגיות שונות ומגוונות, מובחנות זו מזו ומרוחקות במיקומן על המפה הפוליטית ואף עוינות לא אחת זו את זו, נמצאת החברה הישראלית מפוצלת במחאתה ומחפשת מענה למצוקותיה. חברה מפולגת ושסועה, הפוערת פערים בינה לבין עצמה ולבין שכניה הפלסטינאים. זהו פתחו של דיון המתקיים בתערוכה,בזיקה שבין האידיאולוגיה והיצירה האמנותית. היצירה המנסחת בפנינו את האידיאולוגיה באמצעות האמן המשמש לנו מצפן מוסרי בין הסתירות והניגודים. שום אמן אינו יכול לוותר על הקשר בין יצירתו והמציאות ואף על פי כן "שום אמן אינו סובל את המציאות" כדבריו של ניטשה. היצירה לא הייתה מתקיימת בהעדר המציאות וכל עשייתו של האמן היא יצירת גשר בינו לבינה. גשר אשר אנו הצופים מוזמנים להלך בו ולפגוש בקצהו את פניה. זאת לא על מנת שנסתפק בפשט המתפרש מן היצירה, אלא כדי שנפרק את מרכיביה, ונפרש את משמעותן ונחדור אל הרמזים החבויים על פי רוב מעינינו. זוהי הזדמנות שמעניקה לנו יצירת האמנות, להחזיר לעצמנו תחושות שאיבדנו ולהקנות לנו תחושות חדשות.

בימים אלו מוצגת במוזיאון התערוכה "סוף מערב" התערוכה עוסקת בהתנגשות הציביליזציות ושליטה על עולם המחר: מפגש נדיר ומרתק של אמנים מארצות האסלאם המשתתפים זו הפעם הראשונה בתערוכה בישראל לצד אמנים מארצות המערב.

ברחבי ארופה מזדקרים היום מעל 5000 מסגדים ודאגה מתפשטת בקרב אזרחיה מן הסכנה אל מול האסלאמיזציה של היבשת.
לקראת המאה ה21 מתעוררת אירופה אל מציאות דמוגרפית חדשה בה נשמעים קולות המתריעים ומנבאים מציאות קודרת וסכנה לעתידה של המסורת והתרבות שהשתמרה בה מאות שנים. 20 אחוזים מכלל אוכלוסייתה, או במילים אחרות מעל למאה מליון מאזרחיה יהיו מוסלמים עד שנת 2050.

האם יעמדו במבחן האידאולוגיות אשר קראו לשוויון , לחרות וחופש דתי ופולחני של השונה? האם תתקיים ההמשוואה הדוגלת בסובלנות וקוראת לחברה רב תרבותית לגלות איפוק כלפי האחר? התערוכה סוף מערב מזמינה את הצופים לקחת חלק בתופעה המתרחשת ברגע זה בעולם ולהתבונן מקרוב בעוינות המובילה שתי ציביליזציות למאבק קיומי של כוח ושליטה על עולם המחר.

 

המוזיאון שוכן בבנין אשר נבנה בשנת 1932על ידי משפחת ברמכי.

לאחר מלחמת השחרור ב 1948 ועד פרוץ מלחמת ששת הימים ב 1967 שימש הבית כעמדה צבאית על קו הגבול בין ישראל לירדן ,לצידו של מעבר מנדלבאום שחיבר בין שני חלקי העיר. בין השנים 1970- 1997 הוצגה בבנין תערוכת קבע על העיר שחוברה לה יחדיו.

בין השנים 1999- 2005 הוצגה תערוכה אינטראקטיבית שקראה לסובלנות הבנה וקיום יחד.

החל משנת 2005 משמש הבנין כמוזיאון חברתי לאמנות עכשווית, ביוזמתו של המעצב והאוצר רפי אתגר, הודות לתרומתה המתמשכת והנדיבה של משפחת פון-הולצברינק מגרמניה.