Banner

דבר האוצר רפי אתגר

אנו אוהבים אותם, שונאים אותם, מעריצים אותם ובזים להם. אנו תולים בהם תקוות ומאמינים להבטחותיהם, ובו בזמן צופים בהם מובלים אזוקים ומושפלים כאחד האדם.

מיהו האיש הראוי להנהיג? מה מניע אנשים להיות מנהיגים? האם זו תחושת הצדק הפנימי והיכולת לראות את האמת? או שמא רצון מאכזב ומניפולטיבי של מנהיג להאדרה עצמית ולניצול המעמד על חשבון הכלל.

מהו מקורו של הצורך העמוק הזה הטבוע בנו לבקש לעצמנו מנהיגים? האם הוא עונה על מאוויים פנימיים בדומה להתאהבות? או שמא הוא צורך פסיכולוגי של הפרט והקולקטיב להורה טוב ולאב קדום ואמצעי לקבלת תמיכה, עידוד וביטחון פיזי ורגשי המתבקש בעיתות רגרסיה ומצוקה?

האם יש בידנו למנוע את ניצול הכוח הנתון בידיהם של מנהיגים וממשלות, העושים בשליחותם שימוש שאינו מוסרי?

התערוכה "הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך" בוחנת במבט ביקורתי את היחסים המורכבים בין המנהיגים למונהגים. שם התערוכה נלקח מהפסוק הפותח את "משל יותם" (ספר שופטים פרק ט'), המניפסט האנרכיסטי הראשון במקרא, ואחד מהטקסטים הקדומים המתארים את הצורך הטבוע באדם לאתר לעצמו מנהיג.

הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים, לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ.
וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת: מָלְכָה עָלֵינוּ!

וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת: הֶחֳדַלְתִּי אֶת־דִּשְׁנִי, אֲשֶׁר־בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים?
וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה: לְכִי־אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ!

וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה: הֶחֳדַלְתִּי אֶת־מָתְקִי, וְאֶת־תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים?
וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן: לְכִי־אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ!

וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן: הֶחֳדַלְתִּי אֶת־תִּירוֹשִׁי, הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל־הָעֵצִים?
וַיֹּאמְרוּ כָל־הָעֵצִים אֶל־הָאָטָד: לֵךְ אַתָּה מְלָךְ־עָלֵינוּ!

וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל־הָעֵצִים: אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי;
וְאִם־אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן־הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת־אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן!

(שופטים, ט' 15-8)

עד מהרה נחשפת כוונתו האמיתית של קוץ האטד, אשר היה היחיד שהסכים לקבל על עצמו את תפקיד המלוכה. יתר העצים – עצי הפרי – סרבו בהיותם שלמים עם תרומתם החשובה ממילא. עוד בטרם התמנה לתפקידו, מאיים ומזהיר האטד את אלו שרגע קודם בחרו בו למלוך עליהם, כי מי שימרה את פיו, ואפילו יהיו אלו ארזי הלבנון הנישאים אל על, תצא אש מקוציו הבוערים ותענישם.

דוד בן-גוריון נהג לומר כי אין הוא יודע מה רוצה העם, אך יודע הוא היטב מה העם צריך. ואכן, קיימת בקרבנו כמיהה למנהיגות אשר תדע להבחין מה צריך העם. מנהיגות רוחנית חדורת תודעה של שליחות, אשר תוכיח, ותזהיר, ותתריע ותורה את הדרך על ידי התמסרות אישית להגשמת חזון הצדק, החירות והשלום בישראל ובעמים. מנהיגות הדומה אולי באופיה לרשימת המנהיגים, אותה מנה פרופ' אליעזר שביד בספרו "נביאים לעמם ולאנושות" 1, אשר ידעו להשפיע השפעה מכרעת וחשובה על גיבושו ועיצובו של הדור והעם בתקופתם. מנהיגות שאימצה לה את הצופן הנבואי של משה ונביאי ישראל, ועיקרה הבאת דבר אמת לעם ולאנושות. מנהיגות אשר גם היא קמה על רקע תקופת משבר – משבר ההומניזם במחצית הראשונה של המאה העשרים, ועל רקע איום החורבן, שהלך והחמיר על העם היהודי ועל היהדות.

התערוכה יוצאת לדרך בזמן של משבר מנהיגות מקומי ואוניברסלי; מאז תחילתו של האביב הערבי מתחוללת במזרח התיכון מלחמה עקובה מדם על דמותו של השלטון. באירופה ובישראל מובלים ראשי ממשלה למשפט, ובמזרח הרחוק מתבצעים פשעים מחרידים על מנת לשמר את ההנהגה הקיימת. במציאות זו של מבוכה לנוכח היעדר טוהר מידות וכללי מוסר ברורים של מנהיגות שאיבדה את העם בדרך, מרחפת עלינו סכנה של אובדן אמון במוסדות השלטון.

1 א. שביד, נביאים לעמם ולאנושות: נבואה ונביאים בהגות היהודית של המאה העשרים (ירושלים: מאגנס, 1999).