שינוי רדיקאלי העולה בשנים האחרונות מתוך היצירה הדתית ומן האמנות החילונית העכשווית כאחד עשוי לפתוח פתח של תקווה והפריה הדדית. האמנות הדתית אינה חוששת עוד להשמיע בקורת פנימית כלפי התפיסות המסורתיות בעיקר באמצעות יצירותיהן העכשוויות ומחאתן הכואבת של אמניות דתיות פמיניסטיות, המחפשות אחר זהות אישית בעולם של הגמוניה גברית. מנגד האמנות והיצירה החילונית המחפשת דרך אל המקורות, מצטטת ומשתמשת במוטיבים איקונוגרפיים מן המסורת ומתדפקת על דלת האמונה היהודית.
בכך מבקשת התערוכה לתרום ולשמש גשר להבנת השיח המתחדש ולהפגיש בין עולמות כה קרובים וכה רחוקים באמצעות המסרים אשר מבקשים האמנים לשתף אותנו בהם.